לפעמים, ספריית העדינה
משמשת כקליניקה פסיכולוגית
מותירה מתנה מפתיעה תמיד:
סל אשפה עם ניירות טישו קמוטים.
השמורה שלי נמשחה,
עם מנחה של דמעות
כאב רטוֹב שנותר להתייבש
אמת נטולת מילים.
הניירות סופגים את הסיפורים
כשאלה מתעדנים
לדמעות לא אישיות
אשר זורמות
מאז שהחל הזמן.
ובכל זאת הכאב נספג
אל העולם הנרחב
גדול דיו לשאת זאת.
ושם, ברוחב הזה, מצויה הנוחת
וההתמרה שלנו.
פרק בספר של סטיבן פולדר: "ערות בחיי היומיום" באיזו מידה הזיכרונות שלנו שולטים בנו, ואיזה מחיר אנחנו משלמים על כך? ברור כי אנו זקוקים לזיכרון על מנת לתפקד ולשמור על בריאותנו, כגון הזיכרון שאוטובוס בכבי
מראיין: עמיר פריימן[1] עמיר: נתחיל בסטיבן התלמיד. מי היו מוריך?את מי אתה מחשיב כמוריך כיום? סטיבן: במסורת התרוואדה בה התחלתי את דרכי כמתרגל המושג 'גורו ראשוני' (Root Guru או Sat Guru) אינו קיים, כך שה
ההתנגדות העקרונית לכל סוג של קיצוניות– רעיון דרך האמצע – היא אבן יסוד בתורה הבודהיסטית. אם נגדיר את דרך האמצע כמרחב, אנו עלולים לראותו בטעות כתחום של "פּרוֶה" ושל בינוניות, אך לדברי הבודהא זהו דווקא ה