פרק 9 – בין ישראל לאנגליה ושיעורי חיים מאיש אנגלי

אחרי תקופת המגורים בדירה התפוסה, התחלנו לחיות לסירוגין בין ישראל לאנגליה. הייתי שישה חודשים באנגליה, ואז שישה חודשים בישראל. בתקופות שבהן גרנו בישראל, הייתי כותב ספר. לא עבדתי מחוץ לבית – הייתי בעליית גג קטנה, בעננים, אם תרצה. כתבתי ספר, חזרתי לאנגליה, מכרתי אותו, ואז ביליתי שישה חודשים באנגליה בעבודת ייעוץ לארגונים. עזרתי להקים כמה ארגונים חשובים שתמכו ברפואה משלימה באנגליה בסוף שנות ה-70: המכון לרפואה משלימה והמועצה למחקר ברפואה משלימה. זכיתי להערכה רבה – נחשבתי לדמות קצת פרועה, אבל לא יכלו להתעלם ממני בגלל הידע המדעי שלי. כיבדו אותי על הידע, אבל ראו בי גם קלף פרוע – וזה מתאים ליחסים שלי עם החברה עד היום.
בישראל, במהלך אחד מהביקורים, פגשתי את ג'ון ווד. הוא הגיע היישר מהודו, בדרכו חזרה לאנגליה, וביקר אנשים בירושלים. האנשים האלה חיו באותה קואופרטיב תפוסה בלונדון שבו גם אני חייתי, למרות שלא הכרתי אותם אז. הם הקימו כפר עם מסעדה, נגרייה, קואופרטיב וחנות מזון בריאות – חנות חופשית שבה שילמת לפי מה שהרגשת. זו הייתה כמו חברה אלטרנטיבית שלמה ברחוב אחד בקמדן, לונדון.
ג'ון הגיע לירושלים עם אשתו ורה כדי לבקר את האנשים שגרו איתו בלונדון. בדרך חזרה לאנגליה, הוא נתקע לשנתיים בשכונת נחלאות בירושלים. לא הייתה לו שום כוונה להישאר בישראל. הקמנו משהו דומה למה שהיה בלונדון – קואופרטיב שבו קנינו מזון יחד וחילקנו שקים של אוכל. ג'ון היה מושפע מאוד מגנדי – בוער מהמהפכה החברתית, הרוחנית והאקולוגית שלו, ומהרעיון של אי-אלימות המבוססת על מסורת אתית הודית עמוקה. כך גם אנחנו נסחפנו לקהילה הזו בנחלאות. כל יום ג'ון היה אופה לחם ומחלק אותו במחיר עלות הקמח והגז, ואנחנו הצטרפנו אליו. נשים מרוקאיות היו באות בחמש בבוקר לקחת כיכר בשקל – מחיר הקמח והגז. זו הייתה התכנסות חברתית – כמו כפר אלטרנטיבי קטן בלב ירושלים. הכנו מוזלי יחד, תפרנו בגדים, עבדנו בעץ – ואני כתבתי את הספרים שלי.
—
לג'ון ווד הייתה חתולה שחלתה מאוד ועמדה למות. רצתי מיד – "אני יודע מה לעשות", אמרתי, והבאתי שורש ג'ינסנג, מתוך אמונה שהוא יכול להאריך חיים ולהחיות מתים. חזרתי במהירות ואמרתי: "הנה, תן לה את זה. זה יחזיק אותה בחיים."
ג'ון הסתכל עליי ולימד אותי אחד משיעורי החיים החשובים שלי. הוא שאל: "האם היית נותן תרופה לעלה יבש? כשהוא יבש בעונה הנכונה, והוא מוכן ליפול מהעץ – האם היית מנסה להחיות אותו ולהפוך אותו שוב לירוק? תן לחתולה להיות כמו העלה. כשהזמן שלה מגיע – היא צריכה ליפול מהעץ." זה היה שיעור מאוד בסגנון של ג'ון – תמיד חודר, חותך דרך כל השטויות.
לפעמים ג'ון פשוט היה מביט לי בעיניים ואומר: "אתה מתנדנד" – כלומר, אתה חושב יותר מדי. או שהיה אומר: "כשאתה חותך עץ – כל פעולה צריכה להיות שלמה. פשוט תישאר עם זה, אל תעזוב עד שזה נגמר. אם זה קשה – זה קשה, אבל אתה זה שחותך את העץ. אתה עובד על הנחישות שלך." הוא היה מאוד פרקטי במובן הזה – מורה קשוח, אבל אוהב.