פרק 5 – שולי החברה

בשנת 1969, לא בדיוק מכרתי סמים, אבל כסטודנט צעיר ואינטלקטואלי, התנסיתי בזה קצת. לא הייתי בעסק, אבל אם מישהו רצה משהו – הייתי מוצא ומוכר לו. זה הוביל למעצר שלי ולשהות של עשרה ימים במעצר עד תום ההליכים, בזמן שהתיק נבדק. החוויה הזו הייתה משמעותית עבורי. היא גרמה לי להבין שאני לא רוצה להיות לגמרי בשוליים של החברה. הבנתי שאני צריך רגל אחת בכל עולם – להישאר מחובר לחברה, אבל גם להרגיש על הקצה שלה.
בזמן שהותי בכלא, שותף לתא – גנב שלא הצליח להפסיק לגנוב – היה סקרן מאוד לגבי החיים, ושאל אותי כל הזמן שאלות על השמש, הירח ומולקולות. הוא ידע שאני אינטלקטואל ורצה ללמוד ממני. כל לילה דיברתי איתו על הנושאים האלה.
יום אחד קיבלתי קריאה לעבור לתא אחר במסדרון – לתא שבו שהו ה"מלכים" הלא-רשמיים של הכלא, שני טיפוסים מאיימים בסגנון מאפיה. כולם פחדו מהם. כשהגעתי, פגשתי שני גברים גדולים, כמו בולדוגים. ישבתי מולם, מפוחד, והם שאלו אותי אם אמרתי לגנב שהשמש נמצאת במרחק של 93 מיליון מייל מהארץ. אישרתי, והם ביקשו שאחזור על כל מה שהסברתי לו. הרגשתי כאילו יצרתי בית ספר לא רשמי לאסירים.
בסופו של דבר, נמצאתי חף מפשע והאשמה בוטלה. החוויה הזו חיזקה את ההחלטה שלי להשתלב מחדש בחברה. הבנתי שאני צריך ללמוד לדוקטורט כדי לעזור לעצמי להשתלב מחדש ולמצוא את מקומי בעולם.