אנחנו חיים בתקופה מאתגרת מבחינה פוליטית, חברתית וסביבתית. רמות החרדה והדאגה גבוהות מאי פעם והחמלה שבלב יכולה להניע אותנו לצאת החוצה ולפעול בעולם כדי לנסות ליצור שינוי. אבל בפנים אנחנו עלולים בקלות לחוש שזה גדול עלינו. או אולי אנחנו חשות רגשות של הצפה, כעס, ייאוש או חוסר אונים. כאשר אנחנו מנסות ליצור שינוי בעולם שמחוצה לנו לעתים תכופות מדי אנחנו פוגשות תסכול, פסימיות, ציניות, ייאוש, דחיה, חוסר הבנה והרבה שליליות. זה אחד האתגרים עימם צריכים להתמודד מי שעובדים בארגונים לשינוי חברתי ועשיית שלום וזה עלול לייצר תסכול אדיר ושחיקה. על מנות להתמודד עם זה עלינו לטפח גישות ומיומנויות שיעצימו אותנו ויסייעו לנו לפעול בעולם בצורה יעילה ומתוך טוב לב.
אחד הכישורים המרכזיים הנדרשים לשם כך הוא נוכחות אותנטית. נוכחות מודעת מלמדת אותנו לראות את הדברים כפי שהם, תוצאה של אינספור סיבות ותנאים. מהמקום הזה נצא ליצור שינוי. פעם פגשתי שייח בדואי שרוב חייו נאלץ להיאבק נגד כל הסיכויים על מנת להבטיח את צרכי הקיום של הקהילה שלו. היו לו ניצוץ בעיניים ונוכחות עדינה, צנועה ואיתנה שנגעו בי באופן עמוק. יכולתי לחוש בבהירות שהוא אדם אותנטי עד עמקי נשמתו. תרגול המדיטציה יכול להביא את האיכות הזו להאיר גם בחיים שלנו; התרגול של נוכחות אותנטית עם כל מה שעולה בתוכנו מאפשר לנו להיות באותה נוכחות אותנטית גם עם העולם שבחוץ. אותנטיות משמעה שאנחנו מתנהלים בחיים שלנו בלי לשחק משחקים, בלי להסתיר דבר וללא צביעות; אדם או אישה אותנטיים אינם נכנעים לפחד ואינם נמלטים אל אזורי נוחות אלא נשארים יציבים בעין הסערות של החיים.
בבואנו ליצור שינוי בעולם יש שתי דיכוטומיות בסיסיות שאליהן עלינו להיות מודעות ושביניהן אנחנו צריכות למצוא איזון דינאמי, מעין שביל זהב. דואליות אחת היא זו שבין מטרות ואמצעים. היצמדות יתר למטרות תביא אותנו לרדוף ללא הפסקה אחרי השגת תוצאות כאילו היינו חמור שמנסה לתפוס גזר הקשור לאחוריו. וזה מוביל למתח, לחץ ושחיקה ולתודעה אובססיבית ומיסיונרית שמעצבנת את כל הסובבים אותנו. מצד שני, אם נישאר תקועים מדי בקצה של האמצעים נעסיק את עצמנו בלנסות שהכול יהיה מושלם ובלשפר את עצמנו; כמו בנאי שמשייף ללא הרף את כליו אך לעולם לא משתמש בהם על מנת לבנות את הבית. פעולה זורעת זרעים אשר תוצאותיהם אינן בהכרח בנות מדידה. הרצון למדוד את השפעת המעשים שלנו עלול ליצור לחץ ומתח שהשורש שלהן הוא בגישה של הצלחה וכישלון. כשאנחנו מודדים תוצאות באופן כפייתי זה מכניס את כולם למתח ומוליד שחיקה.
האיזון העדין הנוסף הוא זה שבין חוויה פנימית וחיצונית. עלינו לבטא את שבליבנו, לפעול בהחלטיות ולהשמיע את קולנו במצבים שבהם אחרים אולי שותקים. אך כל זה צריך להיות מאוזן על ידי איכויות פנימיות כגון אור, בהירות, שלווה ושמחת חיים. אם החיצוני מקבל אצלנו משקל יתר נהיה כמו דבורה תזזיתית, פעילים ללא הרף, לעתים תכופות עצבניים ולפעמים חסרי השראה ומתוסכלים. ואילו אם אנחנו נשאבים יותר מדי אל החיים הפנימיים אנחנו עלולים להפוך למשותקים ותקועים מבחינה פסיכולוגית. אולי נמצא את עצמנו יושבות פאסיביות בבית מול מסך הטלוויזיה או המחשב ומתלוננות על המתחולל בעולם. או לחילופין אם מתוך אמונה שעלינו להיות מושלמות ומלאות שלווה לפני שנוכל לצאת ולהביא שלום לעולם, נעבוד על עצמנו עוד ועוד ואף פעם לא נרגיש מוכנות לצאת ולהשמיע את קולנו. איזון דינאמי בין הפנימי והחיצוני משחרר עוצמה ופוטנציאל מדהימים כתוצאה מהתואם בין המחשבה והלב, הקול והגוף. במצב כזה אנחנו יכולות להתאמץ להגשים את החזון שלנו ובה בעת להקרין שלווה, הרמוניה, חמלה ולב נבון רחב ומכיל.
אחת הדוגמאות לאיזון בין הפנימי והחיצוני הן הליכות השלום השקטות שקיימנו במשך מספר שנים. בהליכות הללו השתתפו יחד יהודים וערבים ישראלים אשר צעדו בטור שקט בקצב איטי ואחיד תוך שהם מבטאים יציבות, אחדות וידידותיות – הכוחות שיכולים לרפא סכסוך.
יש מי שסבורים שמבט רחב, לב שמח ושליו ופעולה נינוחה אינם יסודות מועילים לפעולה. הם עשויים לטעון שללא מוטיבציה שמבוססת על צורך בוער בשינוי ועל זעם נוכח אי צדק הם לא יהיו מסוגלים לעשות דבר. רגשות כאלו הם אכן מקור לאנרגיה ולפעמים באמת יש בהם צורך; אולם אם הם נהיים דומיננטיים מדי הם עלולים לייצור את הבעיות שמתוארות למעלה בעוד שאם נצליח לרכך אותם הרי שיפתח מרחב פנימי גדול יותר שעל פי רוב הוא מרחב של אהבה שהיא מוטיבציה מועילה, חזקה ויותר בת קיימא. אהבה צומחת ככל שפוחתות הסובייקטיבית וההיצמדות לסיפורים אישיים וככל ששוככים כעס ותסכול. למען האמת אהבה נמצאת מאחורי כל הפעולות שלנו אלא שפעמים רבות היא מוסווית כרצון לתקן את העולם. במהותה, אהבה היא ביטוי של תחושת השייכות שלנו לעולם ובמובן מסוים אהבה ושייכות חד הם. הרצון שלנו לעזור לאדם עיוור לחצות את הכביש נובע מכך שאנחנו יודעים איך הוא מרגיש, יש בנו אמפתיה ואנחנו חולקים איתו את אותה פגיעות אנושית. רגש האהבה הזה הוא כוח רב עצמה אשר נמצא בבסיס של כל הפעולות שלנו. אנחנו עלולים לאבד מגע עם העובדה הזו, לשכוח אותה ולא להבחין בה ובכל זאת כוחן של אהבה, אמפתיה וחמלה הוא אדיר.
בסופו של דבר "החומר הפעיל" בשינוי שאנחנו עושים בעולם הוא האיכויות שאנחנו מקרינים. הכתיבה, הדיבור, הפעילות והקמפיינים שמניעים לבבות ומשנים תפיסות יכולים להתקיים רק משום שהם ביטוי של איכויות וכישורים שהם חלק מאיתנו. איננו יכולים להיות שונים ממי שאנחנו באמת. לכן עלינו להמשיך לעדן ולפתח את האיכויות הללו שהן בין השאר, לב חומל, גישה חיובית, יציבות, רוגע, תבונה, ויתור, נחישות מאוזנת ונדיבות עמוקה. כך נגלה יותר ויותר שהאיכויות הללו קורנות באופן ספונטני דרך המלים, המחשבות והמעשים שלנו ואלו יהפכו לכוחות שמניעים אותנו לצאת וליצור הבדל.